#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קסו. כיצד מתיישבת הסתירה שלרב נחמן לענין אסמכתא משמע שסובר שמחילה בטעות אינה מחילה ולענין דבר שלא בא לעולם משמע שסובר שמחילה בטעות נחשבת מחילה?<br>	"כתבו התוס' (ד""ה אמר) שהגמ' בב""מ סו,ב תירצה הכא הלואה התם זביני. לרש""י (שם) לעולם סובר רב נחמן שמחילה בטעות נחשבת מחילה, ומה שאמר רב נחמן שצריך המלוה להחזיר את הפירות שאכל מן השדה הוא משום דכריבית קצוצה דמו. ולר""ת נראה דה""פ דבכל מקום סבר רב נחמן דלא הויא מחילה, אלא היינו טעמא דרב נחמן דהתם זביני ולא הויא מחילה בטעות שאפי' היה המוכר יודע שיוכל לחזור לא היה חוזר דניחא ליה דליקו בהימנותיה וגמר ומקני, אבל הכא הויא הלואה והלוה אינו מקני ליה אלא בתורת מכר והמכר אינו כלום דאסמכתא היא ולא גמר ומקני, וכיון דהדרא ארעא הדרי נמי פירי."	בבא בתרא תוס' מא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קסז. לב""ש דאמרי בכת אחת נחלקה עדותן דחשיבי להו עדות מוכחשת מדוע אין מתבטלת עדותן בבי כיתי עדים שהרי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה אפי' הם מאה? (3) "	"תירצו התוס' (ד""ה נחלקה) דמצינו למימר דב""ש כר' יוסי ס""ל דאמר במכות במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. ואפי' לרבי נמי מצי למימר דהכא מיירי כגון דאתו למיחזי. ואפי' אתי לאסהודי הני מילי כי מסייעי אהדדי הוא דאמר נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה, אבל הכא דקא מכחשי אהדדי לא."	בבא בתרא תוס' מא:		
